מוצארט פותח את הפנטסיה בהצגת מוטיב עם אופי לידי בשלוש אוקטבות ברגיסטר נמוך ומסתורי של הפסנתר שמקנה נופך מסתורי ליצירה. הוא מוסיף ומקצין בשינויי הדינאמיקה ה”בהירים שלו, שגורם לתחושה שמה שמגיע לאחר הפורטה הוא סוג של הד שבוקע מתוך התו היחידי שמנוגן בפורטה. לעומת המוטיב הלידי: כשמופיע ההרמוניה (לעתים חסרה באקורד הטרצה), היא מגוננת ברגיסטר האמצעי של הפסנתר- מה שמבליט אותה יותר, תורם לאפיפות המסתורין אבל באותה נשימה מגלה לנו את המרכז הטונלי הזמני שבוחר מוצארט להישען עליו
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
